גזר דין בתיק תו"ב 7977-06-11

1.             בתאריך 30.07.09 הוגש נגד הנאשם כתב אישום, בתיק תו"ב 23573-07-09, בו יוחסו לו עבירות של בניה ושימוש ללא היתר, במקרקעין הידועים כגוש 17476 חלקה 9 בכפר רומאנה (להלן: "המקרקעין"), בכך שסגר קומת עמודים לעסק מכולת, בשטח של כ-150 מ"ר, ללא היתר בניה כחוק (להלן: "המבנה"), ועשה בה שימוש (להלן: "התיק הראשון").

2.             בתאריך 02.03.10 הורשע הנאשם, עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום, בביצוע עבירות לפי סעיפים 145(א) , 204(א) ו- 208 ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק"), ובין רכיבי גזר הדין ציווה עליו בית המשפט להרוס את המבנה בחלוף 12 חודשים, מיום מתן גזר הדין, דהיינו עד ליום 02.03.11 אלא אם יהא בידו היתר כדין, וחייב אותו בתשלום קנס חתימה על התחייבות ותשלום כפל אגרה (להלן: "גזר הדין הראשון").

3.             לאחר שלא פעל הנאשם בהתאם לגזר הדין הראשון, ולא הרס את המבנה, הוגש נגדו בתאריך 26.04.11, כתב אישום, במסגרת תיק זה , בגין אי קיום צו בית משפט, לפי סעיפים 205 ו- 210 לחוק, במסגרתו הורשע הנאשם עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום.    

טיעוני הצדדים לעונש

4.             ביום 05.06.12 נשמעו טיעוני הצדדים לעניין העונש.

5.             ב"כ המאשימה הגיש את כתב האישום המקורי הנוגע לגזר הדין הראשון (ת/1), וההתחייבות עליה חתם הנאשם במסגרת גזר הדין הראשון (ת/2). לטענת המאשימה, עסקינן באי קיום צו של הריסת קומת עמודים ששימשה לעסק של הנאשם, כאשר חרף הזמן שחלף, לא ביצע הנאשם את הצו שניתן על ידי בית המשפט, וטען כי בעבירות מסוג זה הוטלו ע"י בתי המשפט עונשים מחמירים ואף מאסרים בפועל. ב"כ המאשימה ביקש להטיל קנס, הפעלת ההתחייבות הכספית מהתיק הראשון ומאסר על תנאי.

6.             הסנגור ציין כי הנאשם הגיש בקשה להיתר אשר אושרה בתנאים, כאשר לצורך כך שילם אגרות פרסום והיטל השבחה (נ/1,נ/2), והפנה להחלטת המאשימה בעניין (נ/3). הוסיף הסנגור כי המאשימה הקשיחה את עמדתה עת התנתה מתן ההיתר בחתימה של הארכיבישוף (נ/5), כאשר תנאי זה לא הועלה על ידה בעבר.    

7.             הסנגור ביקש להתחשב בעובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, וכן ביקש להתחשב במצבו הבריאותי של האחרון (נ/8). עוד טען הסנגור כי הנאשם העביר את המכולת נשוא האישום לאחיו, וכיום הוא מובטל ורשום בלשכת התעסוקה. הסנגור מבקש לקזז מסכום הקנס את הסך של 1,500 ש"ח ששולם במסגרת צו ההבאה. כמו כן, מבקש לא להפעיל את ההתחייבות עליה חתם הנאשם בגזר הדין הראשון.

דיון והכרעה

8.             על התופעה הפסולה של בניה ללא היתר ועל מצוותו של בית המשפט העליון להחמיר עם עברייני הבניה ראו למשל רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49; ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29], ולהבטיח כי תאוין התועלת הכלכלית הצומחת לעוברים על חוקי התכנון והבניה [ רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

אי קיום צו שיפוטי

9.             העבירה נשוא האישום היא תוצאה של הפרת הצו השיפוטי שהורה לנאשם להרוס את המבנה בתוך תקופה קצובה. העונש המרבי על העבירה של הפרת צו שיפוטי הוא שנת מאסר וקנס כמצוות סעיף 210 לחוק, וכקבוע בסעיפים 61(א)(2) ו 61(ג) ל חוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

10.         כאמור, העונש המתאים למי שמפר צו שיפוטי של בית המשפט המורה לו להרוס מבנה, הוא עונש מאסר בפועל, וזאת על מנת שההרתעה תהיה ברורה ונהירה לכל. על בית המשפט להראות לנאשם שכזה את הכיוון המחמיר והתגובה העונשית צריכה להיות מכאיבה ומרתיעה ראו גם רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) וכל אפשרות אחרת עלולה להתפרש כסלחנות וכהשלמה עם התופעה הפסולה (ראו ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723). קל וחומר למי שגם ממשיך לעשות שימוש במבנה.

11.         יחד עם האמור, ביום 10.7.12 נכנס לתוקפו תיקון 113 האמור, שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי והענישה". על בית המשפט עת בא לקבוע את עונשו של הנאשם, ללכת בדרך אשר התווה המחוקק בתיקון הנ"ל, ובין היתר לבחון מהו העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירה המתוארת בכתב האישום.

12.         אשר על כן, על בית משפט לבחון את העבירה שעבר הנאשם, הנסיבות שבהן נעברה העבירה, הפגיעה בערכים חברתיים מוגנים, ומידת פגיעת עבירה זו בערכים חברתיים אלו, וכמובן תובא בחשבון מדיניות הענישה בעבירות של הפרת צו שיפוטי.

13.         העבירה אשר עבר הנאשם הינה עבירה חמורה שלא ניתן לזלזל בה, כאשר בתי המשפט התייחסו בפסיקה ענפה  לחומרתן של עבירות אי קיום צו בית משפט, והדגישו כי על בית המשפט להחמיר עם הנאשמים ולהעביר מסר כי אל לציבור לא לקיים את שלטון החוק ולקחת את החוק לידיים. בית המשפט העליון קבע כי יש להחמיר עם מי שהורשע בעבירה של הפרת צווי הריסה שיפוטיים, ואף הוסיף וקבע, כי יש הצדקה להטיל עליו עונש של מאסר בפועל (ראו למשל: רע"פ 11920/04 הנ"ל ; רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.5.2005); רע"פ 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל פ"ד לח(1) 533 (1983)).

אשר לפגיעה בערכים חברתיים מוגנים - הרי הפרת הצו השיפוטי פוגעת באמון הציבור בבתי המשפט, לרבות בוועדות התכנון אשר שוקדות על הכתבת מצב תכנוני תוך התחשבות בתנאי השטח, ותוך הנהגת יחס שווה לכולם. פגיעה כאמור יש לה השלכות לא רק לגבי הנאשם אישית אלא על כל הציבור.

14.          זאת ועוד, אי ציות לצווים אותם הוציא בית המשפט, בשל בניה ללא היתר, פוגעת באינטרס של הציבור בכללותו, מכתיבה עובדות בשטח אשר אילו היה הנאשם טורח ומגיש בקשה לקבלת היתר יתכן והיו נמנעות מלכתחילה. במקרה עסקינן, גם אין מדובר במצב שבו עבירת הבנייה נועדה לפתור מצוקת דיור או נבעה מכורח כלשהו - הגם שגם בכך אין כדי להצדיק בנייה ללא היתר - אלא מדובר בסגירת קומת עמודים להקמת מכולת, למטרות מסחר ולהפקת רווחים כלכלים. ראוי להחמיר עם נאשם שעבר עבירת בנייה שנועדה לשם הנבת רווחים כלכלים, לעומת מי שנאלץ לסגור את מרפסת ביתו כדי לספק קורת גג לבני משפחתו.

15.         אין חולק על כך כי מדיניות הענישה ככל שנוגעת בעבירות נשוא ענייננו הינה מתונה וזאת בשים לב להיקף הבניה, בתהליכים אשר ביצע הנאשם לשם הכשרת הבניה טרם ולאחר  הגשת כתב האישום. אמנם בית משפט העליון חזר והדגיש כי בעבירות מסוג זה צריך להחמיר עם הנאשמים אך ענישה הינה אינדיבידואלית וצריך להתאים את העונש למקרה הספציפי הנדון תוך התחשבות במתחם הענישה שנקבע בפסיקה עד כה ביחס לעבירה מסוג העבירה שאנו דנים בה. בפסיקה ניתן לראות כי העונש הראוי לעבירות מסוג העבירה נשוא ענייננו הינו עונש אשר נע בין קנס כספי ועד למאסר בפועל וזאת בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל.